בניגוד לאודיו ותמונות דו-ממדיות ווידאו, להם קיימים אלגוריתמים יעילים לדחיסה, לגרפיקה תלת ממדית לא נמצאה שיטת כיווץ איכותית. כיום ייצוג של אובייקטים תלת ממדיים נעשה באמצעות חלוקה של האובייקט למצולעים בעלי קודקודים משותפים. ייצוג זה הינו בעייתי מבחינות רבות, שכן לעיתים הצגה של אובייקטים פשוטים יחסית דורשת מצולעים רבים, שהופכים את התצוגה למורכבת ומסורבלת יותר.
החידוש שהציגו שלושת החוקרים נעוץ בגישה לפיתרון - במקום לחפש אלגוריתם דחיסה למצולעים הקיימים, מאחד האלגוריתם שהציעו השלושה מספר גדול ככל הניתן של מצולעים לאלמנט גיאומטרי בודד, וזאת מבלי לפגום משמעותית באיכות התמונה המתקבלת. התוצאה היא אלגוריתם המאפשר ייצוג של מישור למשל באמצעות מצולע גיאומטרי יחיד במקום על ידי מספר רב של מצולעים.
